מבעד למחברת הריבועים והחשבונות צפה לנגד עיניה דמותה של סבתא'לה עטופה בשאל (שכמייה) על כתפיה בעת שתלתה את הבגדים על חבלים מרוטים וברקע האבנים העתיקות, התרנגולים המקפצים בחצר הישנה בין עשבים וזירעונים ושלל כלים עתיקים, ואיך לא: המראות של זקנים על משענתם הוגים באידיש צברית עוקצנית בדברי רוח, לצד בני תשחורת עטופים למחצה ב'קאפטן' וסלילי עשן מיתמרים מפיהם. ילדי חמד חבושים בירמולקע על ראשם ומתרוצצים בין החתולים וציציותיהם מתנופפות ברוח הירושלמית – גם הם לא נפקדו מדמיונותיה.

מטי הייתה בולעת בעיניה את הנופים היפהפיים, מנסה להרגיש ולחוות עוד ועוד מהמראות ומהתחושות, ועד מהרה אף החלה לתת להם ייצוג הולם בציור חזותי בקו חדשני ומפתיע, מעניקה ביטוי לנופיהן של ירושלים וארץ ישראל כמו לסיטואציות הלקוחות מתוך החיים היהודיים, בגוונים יצירתיים מתוך הסתכלות פנימית על העבר, ההווה והעתיד.

בהולדת הבן הראשון מטי פתחה בקבוק יין לכבוד הברית. מבקבוק זה שותים גם בבר המצווה ובחתונה של הילד בעז"ה. לאחר הולדת הבן השני התעוררה בעיה: איך יזוהו הבקבוקים? מה יבדיל ביניהם? לאיזה בן שייך כל בקבוק? כאחת שעולם הציור עוטף אותה מכל צד התבקש ממש שמטי תצייר על הבקבוקים. מטי התחילה לצייר, אך הזכוכית, שאינה חומר ספיגה, לא שיתפה פעולה ולא הסכימה לקלוט את הצבע. מטי חיפשה פתרון יצירתי ומיוחד והשתמשה בחומרים מיוחדים, והצליחה. כך נולדה הטכניקה המדהימה והבלעדית של ציור על משטח זכוכית, שכולל כמובן בקבוקים, ומוצרים מפתיעים נוספים, השפכו למוצר הדגל, והובילו את מטי לשדרג את העסק, ולהעשיר את לקוחותיה עם מגוון עשיר ביותר של מוצרים וציורים.