איי אייא, זה לא כואב לי באמת פיזי…

בעצם כן כואב פיזי, אולי זה כאב נפשי?
קיצער לא יודעת? אולי זה גם וגם – פיזי נפשי הכל מתערבב לי כאן לרגע..
זה חוזר אלי עכשיו כמו פלשבק..
אני נזכרת שבשנה שעברה זכיתי להגיע רק עד לצומת חנניה ומשם הכל היסטוריה.. רוצה לדעת מה היה הכי גרוע⁉️
❕הכי גרוע זה שהיה שעה מאוחרת עמוק בתוך הלילה שעת חצות כזה,והאוטובוס דואר באין מפריע לכיון ביתי, אני עוטפת חזק בידי הרועדות את דובלה שלי הישן, בעלי על ידי עומד ואומר יחד עם כל החבריה עוד פרק תהילים, עוד ועוד.. שתינו מצפים לשמוע רק טוב עם יד על הדופק, ועדיין היסטריה גדולה, עוד פצוע ועוד אנוש עוד נהדר ו…ולפתע פיתאום אני שומעת שאחד בשם דוד קרויס כבר אחרי….
שאלתי אחרי מה? ובעלי מסתכל אלי עם מבט כזה, (שאני יבין לבד,,,הוא לא התכוון לומר לי באמת, רק לתת רמזים😬
אחרי נו…. הוא מנסה למלמל לי מאחורי האף!
😩😩😩מה ….ההההההה שעגתי מעומק ליבי😱
מה דוד אח שלי? לא יכול להיות! אין מצב..הוא כזה חזק גבר שבגברים, הוא יסרוד כל נפילה,
אימלה סכרחורת, ניסיתי לנשום עמוק, לא הצלחתי אולי בגלל שהיה ככה שעתיים אחרי חצות,
איזו הרגשת החמצה, גם לא זכיתי להעלות לרבי שמעון..גם לקחתי חזרה את הממתקים שתיכננו לחלק על הדרך לציון של הרשבי,
וגם דוד, גם הוא לא איתנו?
אני פחדתי להתקשר להורים לאחיות משפחה זה היה לי נורא מכל..

וככה ב7 לפנות בוקר קבלתי טלפון מדויק ואז הבנתי שזה נכון לא דוד קרויס אח שלי,
אבל כן הרב דוד קרויס בן דוד יקר שלי שהשאיר אחריו אלמנה צעירה ו9 יתומים רקים..
רגע המסע הטרגי עוד לא נגמר כאן, בקשו רחמי שמים עבור מאיר בן רחל, אח של אבא שלי שהיה תלוי בין חיים למוות ברגעים קריטים האלו..וזקוק לרחמי שמים, איבדנו עוד שתי קרובי משפחה גפנר, ופאקאטע,😭
דיי פה ברגעים הללו הרגשתי גמורה נשברתי ובערב שבת שישי צהריים אני מוצאת את עצמי מציירת, סוג של יצירה שאין לי מושג מה אני רוצה לצייר?איך כיוון איזה טכניקה..? פשוט ציור איטואטיבי כזה שמרגישם אל היצירה שזה באמת ציור שמיימי מלא בהשראה של שעת כאב ואובדן 45 קדושים,
רוצה ליראות את ההמשך והסוף של הציור ומה התחושות שלי שהובילו ליצירה המרגשת הזאת?? אני מבטיחה לשתף בשעות הקרובות
מטי דושינסקי -אומנות משכרת